<h1>דרשות מהר"ח או"ז פר' וארא סימן י"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואסור לישא ולתן עמהם ביום אידם, אבל רבותי התירו משום איבה, אבל ביום איד כזה כגון קלנדר"א או פיקו"ס הזהירו רבותי' שידחוק עצמו למצא שום פתחון פה לדחות את הגוי מלישא ולתן עמו. וללוות בריבית אסור, אבל בחנם מותר. והזהירו רבותי' לשלוח מתנות לגוי ביום איד שלו שמא ילך ויודה לע"ז נמצא עובר אלא ישמע מפיך, אלא א"כ ישלח יום אחד קודם לכן או יום אחד אחרי כן. ולא מבעי' שיזהרו מכל אילו, אלא שצריך לשנות מן הגוים בכל דבר במעשיו בהילוכיו ובמלבושיו ושלא יבא על הגויה, על זה נאמר [מלאכי ב'] הכרת תיכרת לאיש אשר יעשה ער ועונה ומגיש מנחה לה', כי הבא על הגויה אפי' מישראלית אשתו לא יהיו לו ער בחכמים ועונה בתלמידי', יכול להיו' שיהא לו בן שילמוד תורה ויורה קצת, אבל להבין ולפלפל בתורה ולהורות כראוי לא יהיו לו ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה כו' אפי' מאשתו ישראלית, וכן כת' [שם] כי חילל ישראל קודש השם ובעל בת אל נכר וכי בת ישראל נכר, אלא זה הבא על הגויה נמצא ע"ז חמיו. לכן ישראל צריך להיות בדילי' מהן שנ' [ויקרא כ'] ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, [לי] בע"ה ולי לע"ה, וכן לי הלוים [במדבר ח'], וכן בדוד כי ראיתי בבניו לי מלך [ש"א ט"ז], בזה ולהבא וכן לעתיד ודוד עבדי נשיא להם לעולם [יחזקאל ל"ז].
<h2>דף יז.</h2>
אוהב לב קנה חכמה ושומר תבונה למצוא טעם, אוהב לב היינו הקב"ה י"ש וכן דוד המלך אומר [תהלים ע"ג] כלה שארי ובשרי צור לבבי וחלקי אלהי' לעולם. קנה חכמה שתהא חביבה עליך כאילו קניתה בדמים יקרים, וכן הוא אומר [משלי ח'] הש' קנני כביכול שחביבים עליו כאילו קנאן. חכמה היינו תורה כמו שנ' [שם] אני חכמה שכנתי עורמה. ושומר תבונה שתשמור המשנה ותעשה כמו שנ' [דברים כ"ו] ושמרת ועשית, ושמרת זו משנה שתקנה מרבך תשמור תבונה ושתבין דבר מתוך פיו. כי הרשעים לבם מתהפך לכבד כמו שמצינו גבי פרעה שנ' בו [שמות ז'] כבד לב פרעה שלבו נהפך עליו לכבד כמו שדרשו רבותי' [ילקו"ש פר' וארא רמ"ז קפ"ב] משל לשועל וכו' לפי שהיה אדוק בע"ז כמו שמצינו במשה רבי' שלא רצה להתפלל במצרים שנ' [שמות ט'] כצאתי את העיר וגו' ופי' רש"י לפי שהיית' מליאה גיל(ג)ולים וכן כתו' [משלי ה'] הרחק מעליה דרכיך וד"ר זו מינות שע"ז מטמאה במגע ובמשא כזית.
<h2>דף כט:</h2>
וחומץ גמור מותר, אכן אוסר ר"ת יש שקורין אותו חומץ ויש שמבדילין עליו קידוש והבדלה, ולכך כיון שאין אנו בקיאין אסור. אבל חומץ שנותני' בו לפתות או בני מעיים אפי' לשלוח לישראל חבירו ע"י גוי כיון שכבר היית' לאחר שעירבן עם הלפתות אפי' אם נגע בו אז לאחר מכאן מותר.
<h2>דף ל.</h2>
ויין המעורב בדבש או בפילפלין אפי' אם נגע בו הגוי מותר, אבל המעורב במים כראוי אסור. ויין המעורב בתבשיל אצל האש אפי' קודם שהרתיח אם נגע בו הגוי מותר, ויין גמור לאחר שהרתיח מותר אם נגע בו הגוי.
<h2>דף נב:</h2>
ודין ע"ז כשהיא ביד גוי ברשותו מועיל לה ביטול כגון נסמית עינו או נקטע אזנו וחוטמו, אבל ביד ישראל אם רוצה לבטלו אין לומר לגוי או הגוי רצה מעצמו לבטל אינה מועלת וטעונה גניזה, אבל משמשי ע"ז אפי' ביד ישראל מועיל הביטול. וגביע שמוליכין בו לחם מגואל אם השכינו גוי לישראל מועיל הביטול, אבל מחתה שמקטירין בה לבונה לע"ז אין מועיל הביטול אלא דווקא ביד גוי. ונירות שמדליקין לע"ז אם משכינו או מוכרו מועיל הביטול כי אין דעתו יותר להדליק לע"ז. ובגדים שהולכים בהן הגלחים מועיל הביטול אפי' ביד ישראל כיון שאינו אלא לנוי ושמא אפי' ביטול אינו צריך.
<h2>דף סד:</h2>
ודין ע"ז כשהיא ביד גוי ברשותו מועיל לה ביטול כגון נסמית עינו או נקטע אזנו וחוטמו, אבל ביד ישראל אם רוצה לבטלו אין לומר לגוי או הגוי רצה מעצמו לבטל אינה מועלת וטעונה גניזה, אבל משמשי ע"ז אפי' ביד ישראל מועיל הביטול. וגביע שמוליכין בו לחם מגואל אם השכינו גוי לישראל מועיל הביטול, אבל מחתה שמקטירין בה לבונה לע"ז אין מועיל הביטול אלא דווקא ביד גוי. ונירות שמדליקין לע"ז אם משכינו או מוכרו מועיל הביטול כי אין דעתו יותר להדליק לע"ז. ובגדים שהולכים בהן הגלחים מועיל הביטול אפי' ביד ישראל כיון שאינו אלא לנוי ושמא אפי' ביטול אינו צריך.
<h2>דף עג.</h2>
ויין נסך שניסכו לע"ז או (שינסכו) [גליון. ס"א שיכשכו] לע"ז אסור, אבל סתם יינם או יין של ישראל שנגע בו הגוי אסור בס'.
